<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ג'</h1>
<h2>דף עו.</h2>
כתב הרב ר' אברהם בר דוד ז"ל. ואלו הן צומת הגידין וכו' הסוד הנגלה אלינו מאין קשר וקושיא זה הוא. ואומר תחלה מה שראו עיני ומשמשו ידי והראיתי לתלמידי כי צומת הגידים מקומן הן באותו עצם הנקרא אשקנקיל שהוא מתפרק מן הארכובה התחתונה הנמכרת עם הראש. ושני מקומות אלה הם המקום הא' מבפנים כלפי גוף הבהמה והמקום האחר הוא כלפי חוץ וזנב הבהמה נופלת עליו והוא מקום שהטבחים נוקבים בו לתלות באונקלי בשעת הפשטה מפני שאותם הגידין הם גסים וקשים עתה שאלו בעלי הגמרא איזהו מקום צומת הגידין אם הוא חיצון או הפנימי ומאיזה מקום הוא מתחיל. ובסוף שאלו עד היכן היא תפישתו. והנה רבא ורבה בר רב הונא נחלקו בין החיצון והפנימי. רבא אמר כי החיצון הוא צומת הגידין ורבה בר רב הונא אמר כי הפנימי הוא צומת הגידים. וק"ל כרבה בר רב הונא דקאי שמואל כותיה. וסוגיא דשמעתיה דלקמן כותיה כדמפרשינן לקמן. ורבה בריה דרבא בר רב הונא לא בא לחלוק עם הראשונים אלא להגיד מקום התחלתו ואמר מעלוי ערקומ' הם מתחילין להטרף הבהמה בהם. ופי' ערקומא בורינקיק והוא המפריד בין הרגל הנמכר עם הראש ובין הערקום הנקרא שקנקיל. ואתו בורינקיק נמכר עם העוקץ ואותו העצם העקום המחוברים בו הגידים החצונים אשר בהם תולים הבהמה ראשו אחד חופה אותו בורינקיק וראשו האחד עולה מן הגידים ונפרד מן הערקום ומפריד מן הגידים המחוברים בו מן הערקום ובינו ובין הערקום הטבחין נוקבין ותולים. וההוא מרבנן דהוה אמר כי התחלת צומת הגידים בערקומא גופא הוא היה מחמיר יותר. ואמר להו ר' אבא לא תציתו ליה אלא התחלתן מעילוי ערקומא והוא מקום שהטבחים נוקבין לתלותה כאשר פירשתי. אחרי זאת נאמרו דברי שמואל שאמר צומת הגידים שאמרו מקום שהגידים צומתים. בא ליתן לנו סימן אם הם החיצונים או הפנימים ואמר כי המקום אשר שם הגידים מצומתים זה עם זה הוא צומת הגידים שאמרו והם הם הפנימיים אשר אמרתי למעלה כי הם ג' מחוברים זה לזה. אבל החיצונים אין שלשתם מחוברים זה עם זה כי אם השני' יחד שהם גסים יוצאים עם העצם העקום שהוא חופה את הבורינקי', והשלישי מחובר אל הערקום ובין שנים הגסים ובאותו הג' הבהמה נתלית בשעת הפשטה ולא תמצא אותם כלם צמותים זה עם זה כי אם בפעמים שהשנים הקטנים שוכבים על הג' שהוא גס משניהם. וגם זה עוד סימן אחר שהם הפנימיים מה שאומר אמימר משמי' דרב זביד תלתא חוטי הוו א' אלימא ותרי קטיני אפסי' אלימא אזד' רוב בנין כו' אלמא חד מנייהו אלים מתרי קטיני. ולא משכח' להני ענינא אלא בפנימיים כי החצוניים השנים היוצאים מן העצם העקום שניהם שוים ולא תמצא בהם אחד שיהא גדול משנים ולא אפילו כשנים מהם. ומה שאמר אביי בליטי הוו צומת הגידים בליעי לא הוו צומת הגידים אעפ"י כי מהצעת השמועה דומה כי לא בא אביי לפרש אלא עד כמה הם מתפשטים. אומר אני לפי מה שראיתי ומשמשתי בהם כי גם סימנים אחרים בא לפרש בהם להודיע מה הם צומת הגידים לפי שיש גם בפנימיים חוטים אחרים והם מזרקי דדמא ואינם לבנים כאותן שנקראו צומת הגידים גם אינם קשים וחזקים כמותם. עוד ראיתי והנה ב' גידים קטנים ולבנים הרבה כעין הגידים עצמם נכנסים באותו גיד שהוא אלים מן השנים זולתי השנים הקטנים שהם מחוברים עמו ואותם הגידים הקטנים הלבנים אשר אמרתי ראיתי אותם נבלעים בגיד האלים כעין זכרות בנקבות. ואפשר כי עליהם אמר אביי בליעי לא הוו צומת הגידים כי אותם אינם מן החשבון ואין הבהמה נטרפת בהם. והסימן היוצא לנו מדברי אביי עד היכן צומת הגידים מתפשטים הוא מאושני ורכיכי ומאלומי וקטיני ומחיורי ולא חיורי כי כל שהגידים עולים למעלה הם מתרככין כעין הבשר ומהדקים ומתאדמים מכל מקום עם אלה הסמנים מתמעטים שאר החוטים אשר שם והמשכילים יבינו עם ראות עינים ומשמוש הידים. עתה בני קח אמרי ותורתי תצפון אתך. ע"כ לשון הראב"ד ז"ל.
